הפרסים החדשים והעונש החדש .
The new prize and the new Penalty
בעולם החדש ,כשאנו צריכים להגן על ילדנו כשהם מנסים לחצות את הגבולות והחוקים שנהוגים במשפחתנו ,בביתנו ואו בסביבתנו . אנו משתמשים (מבולבלים ) בכל מיני שיטות חינוך ישנות : לרבות בשיטת העונשים הישנה ואו בשיטת הפרסים הישנה .למרות שידוע לנו שהן אינן יעילות ואינן עונות על הציפיות החדשות שלנו .....
במציאות החדשה , נראה שעבר זמנה של הענישה הישנה כאמצעי חינוכי, במיוחד זו הגופנית. החוק אוסר במפורש על הכאת ילדים, וכל הורה, גנןת או מחנך/ת המואשמים בהכאת ילד עלולים להיות מואשמים בביצוע עבירה פלילית. בנוסף, מחייב החוק כל אדם דיווח לרשויות על כל חשד בדבר הכאת ילד.
אז למה הורים עדיין מכים ,משפילים ומדכאים את ילדהם ? הורים אלה לא למדו ולא מכירים דרך אחרת להתנהלות ואינם יודעים להגיב להתנהגות הילד החדש וללמד אותו כיצד נכון להתנהג ולפעול בעולם החדש הורים אלו פורקים כעס ותסכול על הילד או על חוסר האונים שלהם אל מול התנהגותו. לרבות זוהי שיטת הפרסים והעונשים הישנה שהם מכירים רגילים מילדותם ומהוריהם שלהם...
הורים רבים שוללים לחלוטין , לעיתים מתוך גחמה , מילדיהם את כל הזכויות מתוקף שיטת העונשים הישנה מהעבר . נכון להיום, אלה הם זכויות בסיסיות, החיוניות לביטחון העצמי והפיזי של כל ילד, כמו הזכות להרגיש נאהב ,מוערך ,נחוץ יעיל ושותף במשפחה,
" הפרסים והעונשים החדשים " עוזרת לנו ההורים במטרתנו ותפקידנו לגדל ילד טוב עם דימוי עצמי גבוה, ילד הבוטח בעצמו וביכולותיו, ילד עצמאי האחראי למעשיו. ילד שיודע לבחור נכון עבור עצמו ולוקח אחריות על בחירותיו ועל תוצאותיהן. כדי ילדנו יגדל ויתפתח לבן אדם שכזה עליו ללמוד, להתפתח, להתנסות ולהתאמן בכך, וכאן תפקידנו ההורים : ללמדו , להדריכו , לכוונו וללוות אותו בדרכו היחודית .
"הפרסים החדשים " : יוצרים עולם מהנה וטוב
"הפרסים הישנים " כבר לא יעילים ,ככל שהילד גדל כך ההורה מאבד את כוחו ,השפעותיו והרלוונטיות שלו , ילד שההתנהגותו מנוהלת בגלל "הפרס הישן " – שוכח הרבה פעמים מה נדרש ממנו."הפרס הישן " הוא שחשוב בעיניו ,בעוד שההורה ממוקד בהתנהגות ומתן כלים להתמודדדות עם המציאות
לעומת זאת שיטת הפרסים החדשה " יעילה וככל שהילד גדל כך גדלה הערכת הוריו ,יכולת ההקשבה וההכונה של הוריו והרלוונטיות שלנו ההורים .ילד שההתנהגותו מנוהלת על פי שיטת הפרס החדש זוכר את שנדרש ממנו ,וממוקד בהתנהגותו ובעל הנעה ללמידה .
כלנו יודעים שהפרסים " הישנים " לאט לאט מאבדים את חשיבותם : בהתחלה "הפרס הישן " הוא אטרקטיבי , לאחר שבוע האטרקטיביות של "הפרס הישן" יורדת וכדי שהילד ירצה להתאמץ, אנו צריכים לשדרג את "הפרס הישן " לפרס ישן גדול יותר פרס ישן משוכלל יותר פופולרי יותר ... עד שלבסוף אנו מבטיחים לילד "מתנת פרס " חסרת פורפורציות כדי שיועיל בטובו להזיז את אצבעותיו הקטנות .....ושזה לא עוזר אטרקטיבי מספיק אנו מנסים לפתות את הילד עם "פרס ישן " יותר ויותר גדול ויותר ויותר אטרקטיבי.
בהתנהלות זו של שיטת הפרס הישן הילד למד לנהל משא ומתן לא הוגן – הוא חש כי בידו הכוח ומשחק ברגשנו ובאהבה שאנו רוצים להעניק לו וכך הוא " מפעיל אותנו " ואנו הופכים לכלי משחק בידו . שבסופו של דבר הוא תמיד מרוויח את הפרס הישן (חפץ הנאה רגעית ) ומפסיד את הפרס החדש ....
לאחר שהילד קיבל את כל " הפרסים הישנים "האפשריים או איבדנו את עשתונותינו ( הראשון משנהם )כבר אין צורך לילד לכבד את בקשת הוריו ...למלא את תפקידם ולהעניק לילדם את "הפרסים החדשים " :
ביטוי אהבה ( מילה טובה , חיבוק , נשיקה , ליטוף ,מגע ),קבלה אמיתית של הילד כמות שהוא ,כבוד להיותו ילד בוגר עם זהות עצמית ,אמון ואמונה מלאה ביכולתו של הילד ,נתינת הרגשה לילד שהוא מועיל ,נתינת הרגשה לילד שהוא נחוץ ,נתינת הרגשה לילד שהוא מוערך ,נתינת תחושה של שיתופו בהחלטות ( שלא קשורות לבריאות ,ביטחון , בטיחות ועקרונות משפחתיים )
כשאנחנו נותנים לילד "פרסים חדשים " אנחנו מדרבנים אותו לעשות מעשים חיוביים. ילד שמקבל " פרס חדש " על התנהגות או על מעשה חיובי, מרגיש שיש ציפיות גבוהות ממנו, וזה גורם לתחרותיות טובה . הפרס יעיל לטווח רחוק –כל עוד הכמיהה לאהבה ,שייכות ,אישור והערכה לא תעלם מהעולם ... בפעמים הבאות כשהילד יפעל בצורה חיובית , הילד ירגיש שמגיע לו, וכך מחיר ה"פרס החדש " יעלה בהדרגה עד שירגיש חזק בטוח ואהוב
שיטת העונשים חדשים והפרסים חדשים מדגישים את הכוח, את הסמכות ואת העליונות של המציאות והטבע המעודדים ליחסים טובים עם הטבע והשלמה עם המציאות ( לאהוב את מה שיש) . ביחסים אלה הילד מבין שיש כוח עליון ששומר ומגן ונותן לו ביטחון .
ילדים שהוריהם מתנהלים בשיטת העונשים והפרסים החדשים מפנימים את ערך העשייה,ומונעים ע"י מוטיבציה פנימית ,הימנעות מה"עונש החדש" או בגלל תגמול של הפרס החדש .ילד שגדל במערכת של עונשים חדשים ההמבוססת על הפרות חוקי הטבע ופרסים על התנהגות חיובית , ישמור בדרך-כלל על החוק, יתחנך לתלות בשכר טוב וברגשה טובה ובטוחה ובקשיים הצפויים לו בעבירה על החוקים והגבולות . הוא יראה את החיים כמקום המתגמל על כל מעשה טוב והתנהגות טובה וחיובית ומעניש ומרחיק על כל מעשה שלילי והתנהגות אלימה .
במשפחות בהן כבר נהוגות שיטות חינוך על-פי עונשים פרסים חדשים , מתעוררת תחרות חיובית בין האחים ושיתוף פעולה . כל ילד מקבל תפקיד ומקום שבו העמיד וקיבל את עצמו , ומונצחת חלוקת טריטוריות שמאפשרות חיי שיתוף. הילדים מפיקים באופן עצמאי לקחים כאשר הם עוברים על החוק או חוצים את הגבול. ובכך זוכים בילדים אחראים ועצמאים וגם ילד טובים ומוחזקים
הפרסים החדשים מעודדים תחושת שייכות. הם מחזקים . התוצאות לטווח הרחוק של כל פרס חדש תהיינה כבוד, התמודדות ,כוח , , עידוד חשיבה עצמית, אפשרות לקחת אחריות על החשיבה העצמית של הילד ועידוד המוטיבציה הפנימית ושיקול הדעת העצמי. בנוסף לכך תהיה לילד התנסות בתרומה למשפחה, ביכולת להיות מועיל, ביכולת להיות שותף וברצון שלו לתת
"העונשים החדשים ": יציבות לטווח ארוך
בשיטת העונשים הישנה,בטווח קצר ישנה אפקטיבית ולעיתים היא מתאימה לבדיקת יכולות
אך בטווח הארוך שיטה זו כאמור אינה אפקטיבית ,אינה יעילה ואף מזיקה ופוגעת .
לעומתה שיטת העונשים החדשה : בטווח ההקצר והארוך אפקטיבית , יעילות ותורמת
הרווחים של העונשים החדשים לעומת הפסדים של שיטת העונשים הישנה
בשיטה הישנה ניתן לקבל "שקט תעשייתי " אך לזמן קצר : אנו ההורים מוצגים כאוביקט שצריך לפחד ממנו וכשאנו אינם "הרעש" חוזר לסורו מכיוון שלאפקט הפחד יש תאריך קצר מועד המודיע שפג תוקפו.
לעומת בשיטה החדשה ניתן לקבל חינוך אמיתי ומתן כלים להתמודדות : אנו ההורים מוצגים כאוביקט אוהב , שומר ומגן , גם כשאנו איננו אפקט החינוך פועל לטווח הארוך .
בשיטה הישנה ניתן לקבל צייתנות של הילד אך לזמן מוגבל : ילד שנענש בשיטה הישנה פעם אחת ,יפחד מפני העונש שעומד לבוא וישתדל לא הגיע למצב לא רצוי- כדי לא לקבל שוב עונש עד .שימצא דרכים חילופיות ל"עונש הישן " או שלא יהיה לו אכפת ...(משפט ששמעתי מהרבה ילדים : "אז מה ???... תעניש אותי ??? ... כבר לא אכפת לי לקבל עונש !!! ...")
לעומת השיטה החדשה שבה ילדנו לומד להבין ולהכיר את המציאות : ילד שנענש בשיטה החדשה פעם אחת ילמד להכיר את המציאות וישתדל לא להגיע למצב לא רצוי , הדרכים החילופיות יהיו יצירתיות וינבעו מהבנה ומצורך אמיתי .
בשיטה הישנה להורים ישנה תחושה של שליטה (לכאורה ): הורים המענישים בשיטה הישנה משלים את עצמם שההתנהגות הרצויה היא תוצאה של שליטה עצמית פנימית : " שוטר פנימי" המפקח על התנהגותו כשבפועל ובמציאות הורים אלו הופכים לשוטרים חיצונים .מיותר לציין כי אין אנו תמיד בשטח או בתפקיד....וזו לא מטרתנו .
לעומת השיטה החדשה בא התנהגותו של ילדנו נובעת משליטה עצמית פנימית : ההתנהגות המונעת מהבנה והכרה של המציאות .
בשיטה הישנה ניתן לקבל התנהגות ראויה (לכאורה ): ילדים שמקבלים "עונשים ישנים " מפחדים לספר ולשתף את הוריהם על טעויות שנעשו ,אם בכוונה או בשוגג. ילדים אלו מתנהלים וחיים בתחושה של פחד השפלה כאב וכליאה ובמשך הזמן צוברים כוח "לשבור את הכלים " לפרוץ גבולות .
כולנו שומעים בחדשות וקוראים בעיתונים על הילד שגדל ואו מרגיש שהגיע הרגע הנכון - ובהזדמנות הנכונה ... ( בד"כ כאשר הדמות מולו תהיה יותר חלשה ) הילד שבר את הכלים , פרץ גבולות נהג באלימות
" הוציא קיטור " והביא לידי ביטוי את הניסיון שצבר....
לעומת בשיטה החדשה ישנה התמודדות אמיתית עם טעויות שנעשו ,התמודדות עם העולם הקיים בתחושה של חוזקה ואומץ .
אצל משפחות רבות המתנהלות עדיין בשיטת העונשים הישנה , ההורים חסרי אונים לנוכח אי יעילותו של עונש הישן . ההורים מגיעים עד קצה יכולת הסבלנות שלהם ומאבד שליטה ... וכאן הדרך קצרה מאוד להתנהלות של איומים , צעקות וכעסים ... ואח"כ באה ענישה ישנה חסרת פופורציות ולא רלוונטית ולעתים אלימות .לאחר זמן מה כשהורים אלו נרגעים , הם לרבות מתחרטים : ייסורי המצפון גואים ואז ישנה הצפה רגשית ובקשת סליחה מחילה וכפרה מהילד... מיותר לציין שהדינאמיקה הזו מציירת את ההורים כלא יציבים ,חלשים ובעיקר הילד חש כי הוא חסר הגנה .
כיום ילדנו כבר מבינים שאנו ההורים שמענישים בשיטה הישנה - אין לנו ( עד עתה ) פיתרון יותר מוצלח.
ילדנו הבוגר ממשיך להפריע כי כבר אין לו מה להפסיד יותר .... מכיוון שהאפקט "העונש הישן " - הפחד נחלש יותר ויותר וכך נכנסת המשפחה למעגל שקשה לצאת ממנו .מיותר לציין כי ה"עונש הישן " גם אם הוא לא גופני הוא לרבות מכאיב יותר : כאשר אנו לוקחים לילד חפץ אהוב עליו אנו גורמים לו תחושה של כאב ושל פגיעה .כאשר אנו מונעים מילד לעשות משהו שהוא מאוד רוצה אנו גורמים לו כאב ופגיעה זו לעיתים גוררת עמה תחושת ורצון לנקמה ולא של למידה .
בשיטת העונשים הישנה הילדים מבינים שיש 2 צדדים : מצד אחד : ההורה החזק ,הקובע ,הפוגע .מצד שני : הילד - חלש,המפחד,מושפל, הנפגע ,ובמצד זה הילדים מכריזים על " מלחמה " ולרבות רוצים גם לנקום ..הם מוכנים להקריב את היחסים שלהם אתכם תמורת ניצחון במאבק. אנחנו ההורים לא מוכנים להקריב את היחסים שלנו עם הילד תמורת ניצחון ולכן ניזהרים מראש ולא ניכנסים למאבקי כוחות כי אנחנו יודעים שיום אחד המצב התהפך: הילדים שלמדו מניסיונם יכאיבו לנו הוריהם ואו לאחרים.
בהתנהלות העונשים החדשים הילדים מבינים ומקבלים שיש 3 צדדים :1. המציאות הקובעת , 2.ההורה החזק האוהב , השומר , המכוון העוזר והמגן ו3. הילד הבוגר שלא תמיד המציאות טובה אליו ולעיתים היא אף לא הוגנת כלפיו , אך תמיד הוריו נמצאים לידו ותומכים בו . אין פחד ,תחושת מלחמה ואו רצון לנקום ...
בשיטת העונשים הישנה הילד לומד להיות חסר אמונה ,חסר ביטחון וחסר שייכות , הילד מהר מאוד מגיע למסקנה :שהכי טוב זה לתקוף ולנהוג באלימות
כי אם בבית ,החדר שלו ( כנס לחדר כעונש ) המקום שבו אתה אמור להיות מוגן אתה לא – אז פי כמה וכמה בחוץ ברחוב בבה"ס , כי אם ההורים,הדמויות שאמורות לשמור על ביטחונך – לא עושים זאת – מי יעשה?
הורה המתנהל בדרך של שיטת העונשים הישנה מתנהל מתוך חוסר ברירה הגוררת חולשה הגוררת חוסר אונים הגוררת לעיתים אלימות .
לעומת הורה מחנך המתנהל בדרך של שיטת העונשים החדשה מתנהל מתוך בחירה הנובעת מחוזקה המקרינה הגנה ,אהבה ואמונה הגורמת לילדו להאמין בעצמו וביכולתיו בנחיצותו , בעל ביטחון ,גאה והכי חשוב גורם לילדו להרגיש שייך ,שותף ומוגן .
האם לדעתכם כשאנחנו משתמשים בשיטת העונש הישן ,הילד יושב וחושב בזמן העונש על העובדה שהוריו צודקים ומחנכים אותו לחיים? אני לא בטוח בכלל.
אז יש פה בעיה.
הפיתרון כאמור הוא הפרסים החדשים והעונש החדש , בשיטה זו ישנם " פרסים ועונשים חדשים " ראויים שבהם נוכל להשתמש כדי לחנך את ילדינו בדרך הנכונה ,והמתאימה למציאות החדשה
נוכח המציאות החדשה אנו מבינים כי עלינו להגיע להבנה עם ילדינו ולגרום להם להיענות לדרישות המותאמות למציאות מתוך רצון, שיקול דעת והבנה. רק כך נשיג את מטרתנו : גידול ילדים שפועלים מתוך אחריות פנימית ,אכפתיות ושיקול דעת נכון , דורשת מאיתנו ההורים במציאות החדשה והמודרנית להתנהג אל ילדנו בכבוד ובשיתוף .כהורים מחנכים עלינו לשמש דוגמא ולהורות ולהראות להם את הדרך הנכונה (הכוונה ) ליעץ, להציע ולהסביר מתן כלים להתמודדות ,תיעול הדחפים והרצונות ,לימוד חוקיות הטבע וקבלת המציאות ישנה חשיבות רבה למתן אפשרויות בחירה: לאפשר לילדים לבחור את דרכם ( גם אנו יודעים בודאות שהם יטעו בה ) כדי שיגיעו למסקנות באשר להמשך...
שיטת הפרסים החשים והעונש החדש מאפשרת לילדים להגיע להבנות באשר לדרכי ההתנהגות שלהם ובכך אנו מאפשרים לילדים להגיע גם לבחירה נכונה להם .בגישה זו הילד לומד להבין בכוחות עצמו כיצד עליו לפעול ולהתנהל – לטובתו ולטובת הסובב אותו
העונש החדש הוא אלטרנטיבה לעונש הישן . והעונש החדש (התוצאה ) קשורה ישירות למעשה של הילד ונובעת ממנו, ומנטרלת את כעסו עלינו או אכזבתו מאיתנו ,ההורים.וכן גם מנטרלת את כעסנו ואכזבתנו מילדנו .
שיטה זו דורשת מאיתנו ההורים איפוק ,שליטה עצמית והרבה יצירתיות, למציאת התגובה הנכונה והמתאימה להתנהגות ילדנו .
ילד ש" נענש " בשיטת העונש החדש יחוש כעס סביר על עצמו ,פחד סביר שאולי יפסיד , פחד קל שאולי הוא פגע בערך העצמי שלו ושאולי לא אוהבים אותי כמו קודם. אולי יחשוב שזה לא מגיע לו, אך ידע בודאות שקיבל יחס הוגן, אז בוודאי ירצה ללמוד ,ויתעקש לעשות ולהיאבק למען הצלחה .
ברגע שמסבירים לילד את התוצאה הטבעית של העונש החדש – אנו לא נכנסים איתו למאבקי כוח. כוח זה שמור לעשות את השינוי חיובי . אנחנו והילדים לא מאבדים מתחושת החוזק אף אחד מאיתנו לא מרגיש מפסיד .ובעיקר אנו לא מקריבים את היחסים שלנו אתם המסר המועבר לילד הוא שלכל התנהגות יש תוצאה והתוצאה תלויה אך ורק בילד, והבחירה בידיו. ולכן כדאי לו לחשוב היטב ולבחור רק התנהגות שתשרת אותו שלא תפגע במטרותיו או באחרים ותביא בעקבותיה את התוצאות הרצויות לו. המציאות היא שנתנה את העונש החדש , ומנסה למנוע ממנו לעבור את הגבול בעתיד.
בשיטה זו הילד יושב וחושב בזמן העונש החדש על העובדה שהוריו צדקו ומחנכים אותו לחיים, ובכך זכינו לאשראי ולהערכה .
העונש החדש טוב לטווח ארוך , כי בעלת השליטה : המציאות נמצאת תמיד , היא " צמודה " לילד – הוא פשוט חייב לציית לחוקי הטבע ... מציאת פתרון טוב להתחמק מהעונש החדש דורשת מהילד חשיבה מחודשת, ויצירתית.הרציונל שעומד מאחורי העונש החדש הוא חינוך למציאות .
נשאלות השאלות : היא האם העונש החדש באמת מחנך ? האם העונש החדש יוצר באמת שינוי התנהגות עתידי מתוך הבנה - האם הילד בכלל מסוגל לראות את הקשר הלוגי בין העונש החדש למעשה ?
התשובה היא כן . כולנו מחפשים את טובתו של ילדנו , את הדרך לעזור לו ללמד אותו מהי ההתנהגות הנכונה. אנחנו רוצים שהוא ילמד לעשות החלטות נבונות, שידע להבדיל בין טוב לרע, בין מותר לאסור ובקיצור - להיות אדם עצמאי ואחראי.באמצעות העונש החדש הילד מסוגל באמת ללמוד ולהפנים את כל אלה, כיוון שפעמים רבות העונש החדש שהמציאות מטילה הוא דרך ביטוי לחוקיות ושליטה של הטבע , וניתנת מתוך הרציונאל. לכן המסקנה היא שהעונש החדש משיג את מטרתו.כשהמציאות שנותנת את " עונש " מנסה למעשה למנוע מהילד לעבור את הגבול בעתיד. כשמפסיקים להתנגד למציאות, החיים נעשים פשוטים יותר, זורמים יותר , נעימים ונטולי פחד.
שיטת הפרסים והעונשים החדשה מושתתות ומבוססות על תכונות שהפעוט כבר מפנים מרגע לידתו עד שנות חיו הראשונים כחלק מתהליך שבו צאצא נקשר להוריו והם אליו. ההחתמה (ההטבעה )מתרחשת מיד לאחר לידתו של הצאצא. תהליך ההחתמה מתבסס על מנגנון תורשתי .תהליך זה יוצר קשר בלתי ניתק בין הצאצא להוריו, על מנת שיוכל לאתר את הוריו כדי שיגוננו עליו בתנאי סכנה, וכדי שיזינו אותו עד אשר יהיה לבוגר ויוכל לדאוג לכל מחסורו בתנאים רגילים. ההטבעה יוצרת גם מחויבות של ההורה כלפי הצאצא. מחויבות זו כוללת את הזנתו, שמירתו ולימודו של הצאצא דברים חשובים כגון התמודדות עם קשיי המציאות והישרדות .מתוך מנגנון תורשתי זה התינוק לומד : הקשבה להורה , אכפתיות לדבריו , למידה מניסיון החיים של ההורה , הערכת ההורה , אמונה כי ההורה אוהב אותו וכי רוצה בטובתו. וכי ההורה שלו חזק מספיק כדי להגן עליו ושומר על האינטרסים שלו .
במציאות של ימינו בגיל שנתיים לערך , מגיע הילד לשלב חשוב בו הילד הבוגר לומד את כוחו של ה'אני' כחלק מהתהליך של רכישת הזהות העצמית. לאחר שחווה התנסויות רגשיות, חברתיות, קוגניטיביות ומוטוריות, המאפשרות לו להתוודע אל תחושת הזהות האישית. בשלב זה מתפקידנו לאפשר לילד לחוות נפרדות : הילד מתחיל לנסות ולהיפרד בתחומים רבים מהאני המשותף עם אמא- אבא , כפי שהיה בינקותו.יש לאפשר לילדנו לעשות ולפעול לבד ככל שניתן ... לאפשר לילד לומר : לא , ולהביע את עצמאותו ולהתמודד עם קשיים ותסכולים ,לסמוך עליו שהוא כבר מכיר ויודע מה כדאי לי ומה לא.(מה מותר ומה אסור )
כשהילד לומד שיש 'אני' – הוא לומד שיש גם 'שלי' ! יש לאפשר לילד להבחין ברכוש ,בעצמאות ,בהחלטות ששייכים רק לו, הבחנה זו מהווה ביטוי חיצוני, ממשי ומוחשי של הגדרתו כילד בוגר בעל זהות אישית משל עצמו .
תפקידנו כהורים מחנכים לאפשר ( עד כמה שניתן ) לכך, הילד עד גיל שבע , עיקר למידתו היא מתוך התנסות ותוצאות המעשים שלו ולרוב רק כך יוכל להסיק מכך לפעם הבאה : ילדים עד גיל שבע בערך לומדים יותר דרך עשייה וחוויה ופחות מתוך הסברים. הסברים נתפסים כמשהו מופשט, ולילדים בגילאים האלה יכולת הפשטה עדיין לא מפותחת . לאחר שהילד הבוגר רכש את הזהות העצמית שלו וככל שגדל יותר ,התנהלות בשיטת "הפרסים והעונשים הישנה " אינה מועילה יותר ואינה אפקטיבית יותר ואנו צריכים להתאים את עצמנו ולעבור להתנהלות לפי שיטת הפרסים " החדשים " שצריכים לתפוס מקום חשוב ועיקרי בחיי היום יום .
רק לאחר שילדנו חווה את תהליך ההטבעה ,הפך לילד בוגר ונמצא בתהליך רכישת את הזהות העצמית , רכש את הכלים והידע להתמודדות ,לאחר התערבותנו הנ"ל כהורים מחנכים ושימוש דוגמא , ולאחר שעזרנו וכיוונו אותו בהתנסויותיו הרגשיות, החברתיות, הקוגניטיביות והמוטוריות, שאפשרו לו להתוודע אל תחושת הזהות האישית. ... יש להתנהל לפי שיטת העונש החדש :
איך עובדת שיטת העונשים החדשים ? הילד קילל את חברו , העונש החדש שהמציאות מזמנת הוא שחברו מתרחק ממנו ולא רוצה לשחק עימו עוד כאן תפקידנו לסייע לו ,בכך שמחבקים אותו באמפטיה, עוזרים לו להירגע ,יש להימנע מלומר " אמרתי לך מיליון פעמים שככה לא מתנהגים "! אין צורך לומר דבר , הילד מבין שהוא שגה לא נזהר לא התנהג כראוי עבר את הגבול הוא כבר קיבל את " עונשו החדש "
לאחר שניחמנו את הילד והוא נרגע ופנוי להקשבה , רצוי לשוחח ולחשוב ביחד עם הילד מה אפשר ניתן לעשות כדי להימנע מחזרה מקרה זה שוב . מבלי לערב רגשות שלילים ומבלי לנסות ללמדו לקח הילד מבין ש"העונש החדש " הוא תוצאה ישירה של המעשים שלו ומסיק כיצד יש להתמודד עימם בפעם הבאה
"העונש החדש "מאפשר לו לבחור בדרך התנהגות נכונה יותר.
אופן התגובה של ההורה הוא הגיוני ( מהשכל ) ופחות רגשי (מהלב ), מטרתו ללמד את הילד שהתנהגותו זו פוגעת ומזיקה לו, ומסייעת לו להבין דרך ה" הגיון הבריא " שלו שכדאי יותר לבחור בהתנהגות אחרת, שתועיל לו הרבה יותר.
המטרה העיקרית בשימוש ב"עונש החדש " היא פיתוח תחושת האחריות של הילד באופן עצמאי, מתוך התנסות ולמידה. בהתאם למקרה , ניתן וכדאי להבהיר לילד את תוצאות מעשיו : אי הכנת שיעורים בזמן יכולה לגרור אי הכנה של השיעורים כלל :הילד יצא לטייל לבלות שיחק במחשב צפה בטלויזיה ולא נותר לו זמן להכנת השיעורים והתוצאות "העונש החדש " : הוא לא מרגיש יעיל ,ובכיתה לא יכול להרגיש שייך ומוערך מסקנה : יוצאים לטייל לבלות לשחק במחשב לצפות בטלויזיה כשסיימים את המטלות שיעורי הבית .
"העונש החדש " הגיוני ונובע מתוך קושי ובעזרתו הילד ילמד שכדאי למלא חובותיו ואח"כ יבלה . כאן נדרש מאיתנו לפעול ולהתנהל בנחישות ועקביות בתגובתו, וכמובן ללא כעס. ..
לדוגמא מצבים נוספים :
*חורף ,קר בחוץ והילד בוחר לא לקחת סוודר כשהוא יוצא מהבית : " העונש החדש " לאפשר שיהיה קר לילד וכך הוא ילמד שבפעם הבאה כדאי לו לקחת עימו סוודר .
* ארוחת הערב מוגשת על השולחן , הילד בוחר לא לאכול "העונש החדש " לאפשר לילד להיות רעב בלילה וכך ילמד בפעם הבאה לאכול בארוחת הערב .
*חצר משחקים ,הילד בוחר לנסוע באופניו מהר מידי למרות התערבותנו כהורים מחנכים -יש לאפשר לילד להתנסות וליפול "העונש החדש" הוא כאב הנפילה ,הילד לומד בפעם הבאה יש להיזהר .
* כיתה , זמן שיעור ,הילד בוחר להפריע בשיעור – "העונש החדש " היא שהוא לא יכול להמשיך ולהשתתף ואולי גם להפסיד דברים שהוא אוהב...
*הילד בוחר לפעול באלימות – " העונש החדש " היא הפרדה והרחקה. ללא כעס .
* ישנו "סדר יום " הילד בוחר לא לסדר את חדרו – "העונש החדש" הוא הקושי למצוא את החפץ שהוא מחפש..
*ישנו "סדר יום " והילד בוחר לא להכין את שיעורי הבית –" העונש החדש " היא תחושת אי השייכות (כולם הכינו ) תחושת אי ההצלחה אינו מוערך ו-או הציון במבחן -תעודה.
*יום שבת בצהריים , אנחנו הוורים מבקשים מילדנו להיות בשקט ,בזמן שאנו נחים , הילדים משתוללים ומשחקים ברעש המפריע לנו לנוח .
אחה"צ כשהילדים רוצים לצאת לבילוי לטיול אנחנו מודיעים כי מכיוון שלא הצלחנו לנוח , אנו עייפים ולא נוכל לצאת לבילוי טיול ...
"העונש החדש " הוא הקושי הטבעי שמלמדת המציאות את הילד .... ולעיתים יש לאפשר לילד להתמודד עם קושי זה .
התמודדות עם הקושי = העונש החדש שמלמד את הילד ש...
כדאי לו ללבוש סוודר כשקר בחוץ ,שכדאי לו לאכול,שכדאי לא להפריע בשיעור ,כדאי לסדר כדי שבפעם הבאה הוא יוכל למצוא את הדברים, כדאי להכין שיעורי בית , שכדאי לו לנהוג בזהירות , שכדאי לו לא לנהוג באלימות ,שכדאי שישמור על השקט שאנו נחים ביום שבת בצהרים .
שימו לב " שיטת העונשים החדשה " היא תוצאה טבעית שנלמדת ללא התערבות המבוגר באותו הרגע .
אך תמיד אנו צריכים להיות שם בהיכון לתמוך לעודד ולעזור כשהילד מבקש את עזרתנו
והרבה פעמים למצוא פתרונות יצירתיים להוריד את הילד מהעץ הגבוהה שטיפס עליו.
כל הזכויות שמורות
חוזה כרמלוס
חוזה כרמלוס ,B.E.D בחינוך מיוחד -תראפיה באומנות תנועה ומוסיקה . גנן ,מחנך ומורה עם ותק של 20 שנה , מחבר ספרי ילדים מאמן משפחתי זוגי ואישי,מגשר , מנחה הורים נוער וילדים מנהל בלוג בנושא חינוך ומשפחה ,מרצה ומנחה סדנאות בנושאי משפחה הורות זוגיות ושינויים בחיים.כותב ומפיץ את "נביא ממתקים " עלון אינטרנטי להורים בנושאי יחסים ותקשורת במשפחה, המופץ ללא תשלום באמצעות המייל. לקבלת העלון נא לפנות לדוא"ל josecaramelos@gmail.com